הכוח

כוח, או בשמה הלועזי Fortitude היא אחת משבע המידות הטובות בנצרות (אהבה, אמונה, כוח, תקווה, צדק, חוכמה, ומתינות - רק שלוש מהן מופיעות בחבילת הטארוט). המידה הטובה כוח מייצגת את הכוח להשליט את הרצונות של הנשמה הרציונלית על הדחפים והפחדים של החלקים הנמוכים של האישיות ועל הגוף. האיור הנפוץ למידה טובה זאת הוא של אישה השוברת עמוד כתזכורת לשמשון ששבר את העמודים במבנה הפלשתי, כמו בפרסקו של ג'יוטו או בחבילת המינקיאטה. האיור הקלפי הטארוט, של אישה המשתלטת על אריה המייצג את הגוף והדחפים הנמוכים, פחות נפוץ באומנות הנוצרית אך המופיע ברוב המכריע של חבילות הטארוט.

איור האריה מתקשר אף הוא לאחד ממעשי הגבורה של שמשון, כמסופר בספר שופטים, פרק יד, פסוקים ה-ט: “ה וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ, תִּמְנָתָה; וַיָּבֹאוּ, עַד-כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ. ו וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה, וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה, אֵין בְּיָדוֹ; וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה. ז וַיֵּרֶד, וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה; וַתִּישַׁר, בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן. ח וַיָּשָׁב מִיָּמִים, לְקַחְתָּהּ, וַיָּסַר לִרְאוֹת, אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה; וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה, וּדְבָשׁ. ט וַיִּרְדֵּהוּ אֶל-כַּפָּיו, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל, וַיֵּלֶךְ אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ, וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ; וְלֹא-הִגִּיד לָהֶם, כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ." ובפסוק יד מציד שמשון חידה על אירוע זה בפני הפלישתים : "ואמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק". סיפור זה מדגים את משמעות הקלף – "מעז יצא מתוק". המאבק עם האריה ורדיית הדבש משקפים את המאבק עם פחדים והפרס שבהתעלות עליהם.

לקלף נקשר גם הסיפור המיתולוגי על המטלה הראשונה מתוך תריסר שהוטלו על הרקולס כדי לכפר על חטאיו - הריגת האריה הנימאי. האריה טרף אנשים רבים מבני האזור ועורו וגולגלתו הקשים היו עמידים בפני כל כלי-הנשק. הרקולס חנק את האריה, ולבש את פרוותו כמגן וגולגלתו כקסדה ובכך קיבל מכוחו של האריה. הסיפור המיתולוגי מדגים כיצד ניתן לשאוב כוח מתוך התעלות על הפחד.

האות ט' מופיעה בפעם הראשונה בתנ"ך בספר בראשית, פרק א', פסוק ד' - "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב;", וכך משמעותה הבסיסית של האות ט' היא של טוּב. טוב זה הינו מהותו של האל, של בריאתו, ושל כל מעשיו, ולכן של העולם בכלל ושל האדם בפרט. במשתמע, גם כאשר אדם חוטא, יש ביכולתו לחזור בתשובה, לתקן את דרכיו, ולהפוך את חטאיו לזכויות.

חלק מן האמונה הוא ההכרה כי כל מעשיו של האל הם, כאמור, לטובה, גם אם האדם, מנקודת מבטו האישית והמוגבלת, תופס מאורעות מסויימים, כמו מחלה או מוות, כרעים. למעשה, חלק חשוב מן האמונה הוא הנסיון לגבור על הנטייה הטבעית לעשות רע נוכח פני אירועים שנתפסים כשליליים.

במדרש אותיות נכתב על האות ט': "ידו טמון וראשו זקוף שכל מעשה טוב ראוי להיות בסתר שהוא מכפה אף, שנאמר (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף:", קרי המדרש אומר כי מעשים טובים, כגון מתן צדקה, הנעשים בסתר מכפרים על חטאים (משככים את זעמו של האל). כאן מודגש הצד של עשיית טוב לא כדי לזכות בפרס כלשהוא מהציבור, כגון הערכה, אלא מתוך רצון פנימי להיות אדם טוב.

לאות ט' צורת נחשה המגנה על ביציה. מכאן משמעות האות - הגנה, גג המגן על משפחה כפי שהנחשה מגנה על ביציה, מפלט, וחוף מבטחים. כאן יש לנחש, שני פנים - מצד אחד סמל ליצר הרע ולפיתוי, ומצד שני היצר האימהי מגן. היצר המיני הנמוך מתועל, דרך ההריון, למקום גבוה של אהבה והגנה.

משמעויות אילו משתלבות במשמעות קלף הכוח, המייצג תהליך של 'אילוף' היצרים על-ידי המודעות. בשיטה של שחר הזהב, קלף הכוח בא לפני קלף המרכבה - לאחר שהחניך התעלה על יצריו ואילף את האריה, הוא רתום למרכבתו ומקדם אותו. הפיכת האריה לספינכס מייצגת את שליטת הראש האנושי - הרוח והמודעות - בגוף האריה - בצד החייתי שבאדם.

הכח להשליט את רצונות הנשמה הרציונלית על הדחפים והפחדים של החלקים הנמוכים של האישיות ועל הגוף. שליטה עצמית, התגברות.