מוות

קלף המוות הינו אלגוריה פשוטה של המוות. בחבילות רבות הוא מאוייר כשלד, סמל למות הגוף, עם חרמש המשמש לקצירת נשמות בני האדם. לעיתים מאוייר המוות כשהוא רוכב על סוס, כמתואר בברית החדשה (חזון יוחנן, פרק ו', פסוק ח'). מתן המספר 13, מספר בעל הקשרים שליליים בנצרות, לקלף והמנעות ממתן שם לקלף, בחינת אל תפתח פה לשטן, משקפים את ההיבטים השליליים של המוות. בחבילת הריידר, כמו בחבילות מסורתיות, מופיעות דמויות ממעמדות שונים (מלך, בישוף, פשוטי העם) בקלף המוות, כציון לכך שהמוות מגיע אל כולם ללא הבדל דת, גזע, מין, ומוצא.

קלף המוות מציין את סיומו, "מותו", של דבר מה ישן, לטובת דבר מה חדש. הקליפות הישנות מקולפות עד לבשר החי, עד העצם, כדי לפנות מקום לצמיחה מחודשת, תהליך המחייב בדיקה מעמיקה כדי להחליט מה חיוני וחייב להשמר, ועל מה אבד הקלח.

השמש הזורחת מעל ההרים מביאה עימה את הבשורה של יום חדש – עם מותו של יום האתמול, מתחיל יום חדש עם דף חלק. הגולגלות עם העצמות המוצלבות על מושכות הסוס והדגל השחור מסמלים מוות, אך הורד המיסטי על הדגל הינו סמל ללידה ופריחה מחודשות.

קלף המוות וקלף הקיסר, הקשורים נומרולוגית – סכום הספרות של 13 הוא 4, מספרו של קלף הקיסר. בעוד הקיסר הינו מרובע, מקובע, ומייצג את המסגרות הקיימות, הרי שהמוות מייצג את התפרקות המסגרות המוכרות, יציאה מן הקבעון, ותנועה הלאה. רגע ההתנתקות הינו מפחיד – רבים מעדיפים את הצרות הישנות והמוכרות על-פני הלא-נודע.

מחזור חיים זה מתבטא גם בנהר שברקע הקלף – מחזור המים בטבע הינו מעגלי. מים מתאדים מהימים והאוקיינוסים ויוצרים עננים, העננים נעים עם הרוח אל היבשה ומורידים את המים כגשם, הנאסף לנחלים ונהרות, וחוזר אל הימים והאוקיינוסים, וחוזר חלילה. בכל נקודה במעגל על המים לזרום הלאה ולפנות מקום למים רעננים, נקיים, ומתוקים, או שתיווצר ביצה של מים עומדים ועכורים.

סוף, סיום טבעי, לידה מחדש, התחדשות.